<h1>העיטור אות ק' קיום</h1>
<h2>דף מ.</h2>
קיום. הנקרא אשרתא והנפק, והוא על שבעה דרכים. האחד אם העדים עצמן מעידין על כתב ידם כותבין במותב תלתא כחדא הוינא והנפק שטרא דנן קדמנא וחתימי עלוהי פלוני ופלוני ומדאתו הלין פלוני ופלוני ואסהידו כל חד וחד אחתמות ידיהו אתקיים שטרא דנן מניה וביה והרי הוא שריר וקים. השני אם אחרים מעידים על כתב ידן כותבין במותב תלתא וכו' מדאתו פלוני ופלוני ואסהידו על חתמות ידייהו דפלוני ופלוני דחתימי בשטרא אתקיים קדמנא שטרא דנן כדחזי והרי הוא שריר וקים. השלישי אם כתב ידם יוצא ממקום אחר כותבין במותב תלתא וכו' אתקיים שטרא דנן קדמנא בחתמות ידייהו דסהדיא אילין דחתימי עליה דאינון פלוני ופלוני מתרין שטרא כדחזי ואשרנוהי וקיימנוהי. הרביעי אם העדים החתומין קיימין ואינן יודעין לקרות צריכין בית דין לקבל עדותן על פה ואם נמצאת עדותן מכוונת מקיימין אותו וכותבין במותב תלתא כחדא הוינא וכו' שטרא דנן נפק קדמנא בהלין סהדי דאינון פלוני ופלוני דחתימו לעיל ולא הוו ידעי למקרי בשטרא ואסהידו אחתמות ידייהו ומדאתו ואסהידו לנא בפומהון ואיכוון סהדותייהו כמה דכתיב בשטרא אתקיים האי שטרא כדחזי והכל שריר וקיים. החמישי עד ודיין מצטרפין כותבין במותב תלתא וכו' מדאתא פלוני סהדא דחתים בשטרא ופלוני דיינא דחתים באשרתא ואסהידו כל חד וחד אחתימות ידיה אתקיים האי שטרא כדחזי. הששי היכא דליתא לחד מנייהו ואיכא חבריה דידע חתמות ידיה דאידך דליתיה לכתוב חתמות ידיה אחספא ושדי ליה לבי דינא ומקיימי ליה לחתימות ידיה דהאיך דליתיה וכתבי הכי במותב [וכו'] הנפק שטרא דנן קדמנא דחתימי עליה הני סהדי וחד איתוהי קמן וחד ליתוהי וההוא סהדא פלוני דאיתיה קמן אכתוב חתמות ידיה אחספא ושדי לנא בבי דינא וקימנוהו והדר אתא איהו ואחרינא בהדיה ואסהידו אחתמות ידיה דהאיך דליתיה ואתקיים שטרא דנן כדחזי. השביעי שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מכירין חתימת ידי העדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם וכותבין במותב תלתא כחדא הוינן ומדאתינן אנן דייני פלוני ופלוני ואשתמודענא אנן חתמות ידיהו דסהדי דחתימי בשטרא ואסהדינן כל חד וחד מינן לפלוני דיינא חברין דהוא ניהו חתמות ידיהו דהלין תרי סהדי דחתימי בשטרא אתקיים שטרא דנן כדחזי והרי הוא שריר וקיים. ונהי דלכתחילה צריך לכתוב דרך הקיום כדרך אלו השבעה שכתבנו אבל אם כתבו במותב תלתא הוינא ואתקיים שטרא דנן קדמנא הרי הוא מקויים ולא חיישינן לבית דין טועין. ירושלמי אמר ר' יונה צריך לכתוב במקום פלוני במעמד פלוני וכו'. לגאון והיכא דליכא בנייר כדי לכתוב בו קיום מלפף ביה ניירא אחרינא וכותב בקיום וקיומיה מלפף בגויה וכתיב ביה סימן מובהק.
<h2>דף קנד:</h2>
והא דאמר רב הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ליתה כדגרסינן (כתובות י"ט.) מר היכי סבירא ליה אמר ליה אי אתו לקמן בדינא אמרינן להו קיימו שטרייכו וחותו לדינא דמאן קא משוי ליה שטרא לוה לוה הא קא עקר לשטרא דאמר שטרא ריעא הוא. ומסתברא דוקא עדים דאלימי לאורועי שטרא הוא דצריך לקיימו דהא קיימא לן סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתין אבל איהו לאו כל כמיניה דקיימא לן כמשנת בר קפרא דאמר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו דיד בעל השטר על העליונה כדגרסינן (ב"ב קנ"ד:) הרי שהיה אוכל ובא בחזקת שהוא שלו וכו' עד אם אמר שטר אמנה הוא זה או שטר פסים הוא זה אם יש עדים הלך אחר עדים ואם לאו הלך אחר השטר דהא רבי יוחנן וריש לקיש שקלי וטרו ומפכי למתניתין ומתניתא לאוקמי להא דבר קפרא בשינויא קמא אליבא דדברי הכל ולר' זירא אליבא דרבנן כדאיתא התם הלכך הלכתא כותיה ואף על גב דפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל הוא גבי שנים אדוקין בשטר דרבי סבירא ליה מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ליתה דכרבן שמעון בן גמליאל סבירא לן דאמר אין צריך לקיימו והלכה כרבן שמעון בן גמליאל דהא רב אלפס אמר בגיטין בפרק הנזקין גבי אפטרופוס הלכה כרבי מחבירו ולא מאביו וכן בהלכות קצובות דבני מערבא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. והא דאמר ר' אלעזר מחלוקת בששניהם אדוקין בשטר וכו' ור' יוחנן אמר לעולם חולקין אליבא דרבן שמעון בן גמליאל אזלא. וגרסינן באיזהו נשך (ע"ב:) לאו היינו דרב אסי דאמר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וגובה מנכסים משועבדין מדשקלו וטרו אביי ורבא אליבא דרב אסי שמע מינה דהלכתא כרב אסי. ובפרק המוציא (שבת ע"ט.) איכא נסחי דאית בהו דכולי עלמא צריך ואיכא נסחי דכתיב בהו אין צריך ואיכא נסחאי כנסחא דרבינו שרירא דלית בה אלא אמר רבא בכותבין שובר קא מפלגי. ואליבא דהלכתא לעולם אין צריך לקיימו וכן פסק הרב חביבי זצ"ל בספרו במשנת בר קפרא וליכא למינדא מינה. ודוקא כגון שטר אמנה ושטר פסים או שמכר ולא נתן דמים והדומה להם דליכא חזקה גבי אידך אבל לא כתב בה שהוא שכיב מרע שהוא אומר שכיב מרע היה והם אומרים בריא היה דאיכא חזקה גבי נותן מתנה דהוה ליה למכתב כדמהלך על רגלוהי בשוקא ושניא משאר שטרות דעלמא לא סגי בקיום דקיימא לן כרב דאמר אם בריא הוא עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע כיון דמהפכי לפלוגתייהו קם להו רבנן כר' נתן דאמר אם בריא הוא עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע כדפרישית התם במתנת שכיב מרע.
<h2>דף קסג.</h2>
קיום. הנקרא אשרתא והנפק, והוא על שבעה דרכים. האחד אם העדים עצמן מעידין על כתב ידם כותבין במותב תלתא כחדא הוינא והנפק שטרא דנן קדמנא וחתימי עלוהי פלוני ופלוני ומדאתו הלין פלוני ופלוני ואסהידו כל חד וחד אחתמות ידיהו אתקיים שטרא דנן מניה וביה והרי הוא שריר וקים. השני אם אחרים מעידים על כתב ידן כותבין במותב תלתא וכו' מדאתו פלוני ופלוני ואסהידו על חתמות ידייהו דפלוני ופלוני דחתימי בשטרא אתקיים קדמנא שטרא דנן כדחזי והרי הוא שריר וקים. השלישי אם כתב ידם יוצא ממקום אחר כותבין במותב תלתא וכו' אתקיים שטרא דנן קדמנא בחתמות ידייהו דסהדיא אילין דחתימי עליה דאינון פלוני ופלוני מתרין שטרא כדחזי ואשרנוהי וקיימנוהי. הרביעי אם העדים החתומין קיימין ואינן יודעין לקרות צריכין בית דין לקבל עדותן על פה ואם נמצאת עדותן מכוונת מקיימין אותו וכותבין במותב תלתא כחדא הוינא וכו' שטרא דנן נפק קדמנא בהלין סהדי דאינון פלוני ופלוני דחתימו לעיל ולא הוו ידעי למקרי בשטרא ואסהידו אחתמות ידייהו ומדאתו ואסהידו לנא בפומהון ואיכוון סהדותייהו כמה דכתיב בשטרא אתקיים האי שטרא כדחזי והכל שריר וקיים. החמישי עד ודיין מצטרפין כותבין במותב תלתא וכו' מדאתא פלוני סהדא דחתים בשטרא ופלוני דיינא דחתים באשרתא ואסהידו כל חד וחד אחתימות ידיה אתקיים האי שטרא כדחזי. הששי היכא דליתא לחד מנייהו ואיכא חבריה דידע חתמות ידיה דאידך דליתיה לכתוב חתמות ידיה אחספא ושדי ליה לבי דינא ומקיימי ליה לחתימות ידיה דהאיך דליתיה וכתבי הכי במותב [וכו'] הנפק שטרא דנן קדמנא דחתימי עליה הני סהדי וחד איתוהי קמן וחד ליתוהי וההוא סהדא פלוני דאיתיה קמן אכתוב חתמות ידיה אחספא ושדי לנא בבי דינא וקימנוהו והדר אתא איהו ואחרינא בהדיה ואסהידו אחתמות ידיה דהאיך דליתיה ואתקיים שטרא דנן כדחזי. השביעי שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מכירין חתימת ידי העדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם וכותבין במותב תלתא כחדא הוינן ומדאתינן אנן דייני פלוני ופלוני ואשתמודענא אנן חתמות ידיהו דסהדי דחתימי בשטרא ואסהדינן כל חד וחד מינן לפלוני דיינא חברין דהוא ניהו חתמות ידיהו דהלין תרי סהדי דחתימי בשטרא אתקיים שטרא דנן כדחזי והרי הוא שריר וקיים. ונהי דלכתחילה צריך לכתוב דרך הקיום כדרך אלו השבעה שכתבנו אבל אם כתבו במותב תלתא הוינא ואתקיים שטרא דנן קדמנא הרי הוא מקויים ולא חיישינן לבית דין טועין. ירושלמי אמר ר' יונה צריך לכתוב במקום פלוני במעמד פלוני וכו'. לגאון והיכא דליכא בנייר כדי לכתוב בו קיום מלפף ביה ניירא אחרינא וכותב בקיום וקיומיה מלפף בגויה וכתיב ביה סימן מובהק.
<h2>דף קעב.</h2>
והא דאמר רב פפא האי אשרתא דדייני דכתיבא מקמי דליחזו סהדי חתימת ידייהו פסולה ליתיה כדאמרינן בפרק הכותב (פ"ה.) ובפרק כל הגט (כ"ו:) דלמיחזי כשקרא לא חיישינן. ואיכא לעיוני הא דאמרינן (ב"ק ע'.) לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה משום דמחזי כשקרא. ודאמרינן בגט פשוט (קע"ב.) אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו סתמא משום דמחזי כשקרא אי דמיא להאי אי לא.
